חצר המשק וענפיו - קיבוצי׳לה - אורן קינן

קיבוצי׳לה - אורן קינן

חצר המשק וענפיו

קיבוץ צריך להקים, להרחיב, לשמור עליו, לכלכלו ולפתחו

בעמוד זה תוכלו להתרשם מחצר הקיבוץ, בתי הילדים, ענפי הייצור, החקלאות וענפי השירות
הקלקה על התמונה תציג אותה במלואה באתר ארכיון התמונות של מעוז שם גם תוכלו להציגה בהגדלה ולקרוא הסברים על התמונה

ארגז חול בגן לילך. גאולה ניצן, המטפלת של הגן, משגיחה על הילדים בארגז-החול:
רונית יגל, אורן קינן וברק יהלום (עם הגב). ברקע שני מקלטים ובית פעוטות דפנה.

ארוחת בוקר בחדר אוכל

אבשלום (כורע מימין) בתעלת השקייה

אופניים בחניית חדר אוכל

אין סוס לא צריך ירק. הסוסה האחרונה, שמה היה חוה. איתה מיכאל אלט אסף כביסה מבתי-הילדים למכבסה בבוקר וחילק כביסה נקיה בצהרים. הסוסה הלכה לעולמה ב 1982 (נתרמה לגן החיות). ומאחר ואין סוס לא צריך להשאיר לו ירק. את הפרות האכילו יום יום בירק קצור (כיום רק בתחמיץ). העגלה שהביאה את הירק השאירה לסוסה כ 20 ק"ג ביום. האורווה של הסוסה הזקנה והבודדה הייתה במה שהיתה בעבר מרפסת מרפאת הבדואים. ליד השער, שם צולם השלט שבתמונה

בונים את מחסן הקירור. 1943. מחסן הקירור נבנה במסגרת תוכנית הממשלה (הבריטית) ומוסדות היישוב להגביר את הייצור החקלאי לצורכי אספקה לצבא הבריטי העצום שחנה אז בארץ. המחסן נבנה מלבני סיליקט לבנים (ממפעל סיליקט בתל אביב). קירות הפנים של אולם הקירור היו מצופים בלבנים מבטון מוקצף (נראים בתמונה, נשענים על הקיר). הגג העגול על בסיס בטון בשכבה דקה עם ברזלים, שנוצק על תבניות מקשת עץ. כדי שהקשת לא תיפתח (תקרוס) בשלושה מקומות מתחו ברזל עגול די עבה מצד לצד. על הבטון הניחו בלוקים אדומים עם תעלות חלולות הבלוק החלול היה קל משקל וגורם מבודד ביעילות. מעליו מרחו זפת (ומאז לערך אחת לחמש/שבע שנים מזפתים) נגד כניסת גשם, ואחר צובעים בלבן. מאז 2000 המבנה משמש "קפה גלריה"

בית הילדים הראשון בטרם היות הבית הכולל. זה הבית הראשון שנבנה לכיתת בית ספר בראשית שנות ה-40 (אחרי כשנה נבנה לידו בית הילדים השני, שבמקומו עומד כיום פעוטון 'בית גל'). בתי הילדים הראשונים לא נבנו כבתים כוללים. היו בהם: 5 חדרי שינה, חדרון לבגדים וכלי ניקוי וכיתת לימוד. לילדי בית הספר היה צריף ששימש כחדר-אוכל בחורשת האורנים (כיום "שכונת אקדמאים"). המקלחת היתה המקלחת הציבורית של כל חברי הקיבוץ. השירותים היו בתא קטן "בול פגיעה". בשנות ה-40 עדיין לא גובשו עקרונות החינוך המשותף. חלק מהחברים דרש שהילדים יסעו ללמוד בבית ספר אזורי בעין-חרוד. אנשי החינוך דרשו לימודים במעוז. אבל טרם גובש רעיון ה"בית הכולל". רק בשנות ה-50 המוקדמות הוסיפו לכל בית (שבתמונה) שירותים ומקלחות ואת המרפסת שלפני כיתת הלימוד סגרו למטבחון. את הארוחה אכלו בכיתה על שולחנות הלימוד.

הבנאי משמאל, חיים ישבי. קבוצת הבנייה של מעוז בנתה את כל הבתים והצריפים הראשונים. כולל הכל. מחפירת יסודות, תבניות בטון לקירות, ברזלנות, איסוף זיפזיף מהזור, וכמובן נגרות (משקופים, דלתות, חלונות, זגגות וגגות) טיח, ריצוף, אינסטלציה, חשמל, וסיוד. כולל בנייה באזור, כמקור פרנסה; עבדו בבניית משטרת בית שאן. יפתח אופק (04:05 27/05/2013)

בניית תעלת המים שחצתה את מעוז. התעלה הוליכה את מי בריכת-השחיה (כיום מגרש הטניס) לאורך שדרת הפיקוסים הדרומית, אל מטע הרימונים (כיום הלולים הגדולים שמעבר לגדר) ואל כרם הענבים שממזרח לכביש לרופין. התעלה נחפרה ביד בשיפוע קל. בחפירה עיצבו את צורת התעלה, אחר דיפנו את קירות התעלה באבני לקט, שביניהן הונח טיט, וזה מה שאנו רואים בתמונה (חסכו עלויות בבנה). רצפת התעלה נעשתה מבטון. כאשר הוזרמו בתעלה מים, היא שמשה כמגלשת מים לילדים. אחרי אסון טביעת הילדים בבריכה (1952), כוסתה התעלה במכסה בטון, למניעת סכנת טביעה

ימים ראשונים של בריכת השחיה החדשה ע"ש דודו בינדר ז"ל. הבריכה נחנכה ב-1960. ברקע, מדרום לברכה נראים שלושה צריפי הנחל. (בעבר היו 7). ומשמאל, רואים את המקלחת והשרותים מהפח שהיו למחנה הנחל. בצריף הנחל הקרוב לבריכה, מיקם צבי גת את מפעל שיפוץ הממטרות. עד 2010 עוד היו ליד הצריף כלים ליישור צינורות שהתעקמו, וכאשר היה נשלח נער (או במב"ח או תאילנדי) לעבוד שם, היו אומרים לו: לך לעבוד ב'צבי גת'. כיום הצריף הזה (האחרון של מחנה הנח"ל), שנקרא "צבי גת", נטוש ומכוסה קוצים

דייגם בחליפות גומי מושכים ברשת עמוסת דגים. מזוהים משמאל: צביקה קינן, חיים מימון, דוד והבה

הכניסה לגן לילך

ענף המדגה החל בשנות ה-40 ומאז ועד היום היה ענף מצליח ורווחי. מרכזי הענף לאורך השנים: משה לחמן, יוסקה בינדר, עמי לחמן, ירחמיאל אופק, גדעון צחר, ירוחם אריאלי, יואש בינדר (ניב), עודד אילת, זאב צם, שלו אריאלי.

מבנה המאפיה (כיום משרד "הבניין"). ביומן לחברים מיום 20.8.40 מובאת החלטת המזכירות על מיקום המאפיה שעומדת להבנות. תמוקם ליד מקומו העתידי של חדר-האוכל ולא ליד צריף חדר האוכל. הבנייה הסתימה ב-1941. המבנה והציוד הותאם לייצור 100 ככרות לחם ביום. כאופה נקבע קלמן ירון. אחרי שהמשפחה עזבה, נכנס משה וג'וני תמיר לעבוד כאופה (סוף שנות ה 50). באפריל 1960 הוחלט לסגור את המאפייה. חודש בלבד לפני שסיימו לבנות את חדר האוכל הנוכחי (2016.) (המאפיה נסגרה בעיקר בגלל שבבית-שאן נפתחה מאפייה גדולה ומשוכללת שסיפקה כל בקר את כל הלחם שהוזמן ויותר בזול. (עמדה בבית שאן ליד הסיבוב למעוז). משנסגרה המאפיה של מעוז ונחנך חדר האוכל החדש, נמסר המבנה לאקונומיה ושימש מחסן לפרודוקטים יבשים ולכלים לליל-הסדר. ב-1973 הושלמה הרחבת האקונומיה (וחדר קירור עמוק) ומחסן המאפייה התייתר ונמסר למשרד הבניין. (עזרא עובד היה מרכז הבניין שיזם את העברת מבנה המאפיה למשרד הבניין וכארכיון תוכניות הבנייה של מעוז ושולחן שרטוט מקצועי). בתמונה נראית ארובת המאפייה ועצי האורן הניצבים לידה עד היום כשתילים צעירים

המוסך הישן ליידו ה 7020 הגייל וקטפת מכוסה ניילון

הסנדלריה בצריף, מראה מבפנים. נראים בתמונה אמומים, ומכבש להדבקת סוליות. הסנדלריה עשתה סנדלים לכל הילדים פעם בשנה - לפני הפסח. ונעליים לכל הילדים - לפני ראש השנה. לחברים היה תור לקבלת סנדלים ונעליים, אחת לשנתים או שלוש, בהתאם לתקציבים. נעלי עבודה, ומגפים, נקנו לפי הצורך. נעלים וסנדלים שהתבלו, הובאו לסנדלריה לתיקון. בסנדלריה עבדו פנחס גנתון ועוד פועל, ובד"כ גם נער שזה היה מקום עבודתו (שוליה). הנערים לא אהבו זאת, וזה לא החזיק מעמד.

מלחמת ההתשה: גם ספרית החברים ("המרתף העליון") שבבית-יבנאלי, ספגה הפגזה

השל, זאב וה- די2

השל מאחורי מסך מגן מפעיל את מכונת הוואקום בפולירז

פסל התרנגול ליד הירידה לדיסקוטק, בגב בית יבניאלי

זרובבל ארבל (מימין) וחבר בשדה כותנה

חדר אוכל בפסח

במהלך מלחמת ההתשה, כשכל מעוז הייתה חפירות מקלטים ותעלות קשר, זרובבל הצטרף לצוות הנוי. זכורה לי המלחמה שניהל כדי שעל המקלט שליד חדר-האוכל לא ישימו אבני שחפ"צ. לבסוף בנו אותו יותר עמוק, והוסיפו מעליו עוד שכבת בטון. אח"כ הוא נלחם שהרחבה מסביב לחדר האוכל תהיה מריצוף אבן או גרנוליט, אבל זה כבר היה צריך להיות על חשבון מעוז. ישי אילת (שהיה מרכז-משק) נאבק במלא כוחו נגד היוזמה של זרובבל. לעזרתו באופן לא צפוי בא האדריכל שהביא זרובבל, שאמר שרחבה מהודרת רק תבליט את כיעורו של חדר-האוכל, ולכן עשו ריבועי בטון כל אחד עם כיוון החלקה אחר

1948 . כחלק מפתרון מצוקת הדיור, ניבנו כ 10 חדרונים מלבנים מבוץ (תחילה כיוזמה פרטית). התקרה היתה ממחצלאות של קנה, שעליה נמרח טיח. הקירות טוייחו וסוידו. הרעפים, מתוצרת עצמית (היה מפעל קטן לרעפים ומרצפות). מידות החדרון, כ 3 על 3, לכן נקרא "ארמון". הארמונות ניצבו במקום בו עומדים היום מבני חד-חדר לחיילים (בין שכונת "השדרה" לבנייני התאילנדים). התגוררו בהם עד ראשית שנות ה-60. יפתח אופק (11:10 18/10/2013)

חופרים מקלט.

במסגרת חיפוש פרנסה, גילו שליד הירדן, ב'זור עוורטי'(מתחת למוצב 'נברשת' לשעבר) ניתן לכרות זיפזיף איכותי. הזיפזיף שימש למבנים במעוז, בקיבוצי הסביבה ובבית-שאן. אחד המבנים שנשארו במעוז מאותה בניה הוא ה'בית הארוך'.
ב 12.12.38 הותקפו כורי הזיפזיף. כיתת כוננות הגיעה במהירות והשיבה אש. אורי ברנר נפצע קל, יוסף לוין (לימים ראש עיריית הרצליה) נפצע בינוני, התוקפים הונסו. ביומן לחברים מ 30.8.40 יש סיכום ביניים של הענף: עובדים בכריה יום יום 9 חברים. נמכרו השנה, 2090 קוב. ערך המכירות, 818 לא"י. ההוצאות 544 לא"י (92% על הובלה). בין ההוצאות, תשלום לאחמד (הדרך עברה בשטחו, דמי שקט) 27 לא"י. מפעל הזיפזיף נמוג ככל שגבר לחץ הענפים לקבל עובדים. הענף נסגר. לימים אמר חיים ישבי: "העובדה שהשתמשנו בזיפזיף מקומי, וחסכנו בברזל ביציקת העמודים והחגורות, אפשרה להרוס את המבנים ההם בקלי קלות" ובכ"ז מבנה המזכירות עדיין עומד

הבנין של הלה ויפתח אופק, נדב ליפשיץ ואריה עשת -
לאחר שהופגז ב'בזוקה'
במלחמת-ההתשה.

חליבה ידנית

חפירות חשיפת בית הכנסת העתיק

יפתח מדריך בבית הכנסת העתיק

. המכבסה בימי חומה ומגדל. כיבסו ביד עם 'לוח כביסה'. עלתה שאלה לאסיפה (דווח ביומן מיום 15.1.38): האם לסמן את הבגדים בשמות החברים? כי היתה נהוגה שיטת 'קומונה א': בתום הכביסה, הבגדים המקופלים הונחו על ספסלים בפינת מחסן הבגדים, וכל חבר לקח לעצמו בגד לפי מידה ב'הערכה' מול ערמת הבגדים. באסיפה מחליטים להקים ועדה. היומן (מיום 8.3.38) מביא את החלטת הועדה: הבגדים יסומנו שמית, אבל ישארו רכוש הקבוצה (כך קראו אז לקיבוץ). יפתח אופק (12:26 22/08/2013)

לול הפח. עמד במרכז אזור הלולים, תחילתו ליד משרד הגד"ש קצהו ליד משרד הלול. התחילו לבנותו ב-1950 אך מאחר והיה קיצוב בחומרי בנייה (מלט, עץ, צינורות ברזל) התמשכה הבנייה לסירוגין עד 1954. אורכו 100 מטר. בקצהו היה כבר לול שהמבנה התחבר אליו כך שאורכו השלם של "לול הפח" היה 130 מטר. רוחב 12 מטר. הגג מעוגל עשוי פח אלומיניום (כדי להקל על הקונסטרוקציה שנבנתה במסגריה). מרכז הגג היה פתוח ליציאת האוויר החם, ומעליו גגון למניעת גשם. לכל אורך הגג היו ממטרות לצינון בימי הקיץ (ממטרות היו על כל גגות הלולים). בקירות היו תריסים שנסגרו בחורף. לאורכו נשתלו עצי אזדרכת שנתנו צל על הגג בקיץ, בחורף היו בשלכת ואפשרו לשמש לחמם את הגג (חלק מהעצים שרדו עד היום 2018). רצפת הלול היתה עשויה מטפחות עץ בגובה של מטר(+) מעל האדמה. לשם הפרדת הלשלשת מהעופות, אחת לשנתיים פרקו את רצפת הטפחות והוציאו את הזבל (להאכלת הדגים בבריכות). עד סוף שנות השישים גידלו בו תרנגולות מטילות לביצי רבייה (הודגרו במדגרה במעוז). אח"כ גידלו בו עופות לפיטום. לכל אורכו היתה מסילה תלויה, עליה הסיעו קרונית לחלוקת אוכל ולאיסוף ביצים. באמצע שנות ה-60 הוכנס מאביס ללול הפח. בשנות ה-80 חדל לתפקד משנבנו הלולים המבוקרים שמדרום לגדר הקיבוץ. ובשנות ה-90 פורק והמקום משמש כמגרש לכלים חקלאיים.

צילום מהאוויר צולם כנראה 1965. החורשה בתחתית התמונה, חורשת המעיין' שנשתלה ב-1940 לאורך נחל באלא. כיום שם שכונת מעיין משני צידי הנחל. השדרה מעל לרפת, קזוארינות, ממנה שרדו מספר עצים ליד מכון החליבה. מתחת לרפת עם הגג העגול ניתן להבחין באורווה, שהוסרה ממקומה ב-1966 לטובת בניית פולירז. בפינה השמאלית למעלה ניתן לראות את פינת חי. כיום (2015) שם הגן לזכר מוטקה. לידה מגרש הכדורסל כשמעליו דשא הכדורגל המוקף שדרת עצים בחצי גורן. מעליו נראה כביש 71 ההולך לגשר שייח' חוסיין. לידו שני עצי סדריה שהיו עתירי דומים. לידם הייתה תחנת אגד

בונים חדרי ביטחון בתקופת מלחמת ההתשה (1970). על הדשאים עדיין נראות תעלות הקשר. הבנין בתמונה, נמצא בשכונת ותיקים, בשורה שמול הרפת.
נראית גם תעלת קשר

במכבסה הישנה: תאים לזריקת הכביסה המלוכלכת, לפני המיונים. משום מה הדלתות נפתחו כלפי חוץ (למעלה), מה שחייב יד אחת לפתיחה ויד שניה להשלכת הכביסה פנימה.

מכונה בפולירז

. מכונת מיון תפוחי-אדמה מתוצרת מסגריית מעוז. פיתוח: נפתלי פרח. ביומן לחברים מיום 30.1.1942 מדווח שהמכונה שבנינו נשלחה לתצוגה ולניסיונות, שהוזמנו ע"י ארגון מגדלי ירקות והמשביר. אחרי 10 ימים המכונה הוחזרה עם המלצות טובות מטעם האירגונים שעשו את הניסוי. כבר הגיעה הזמנה ראשונה שנבנה מכונת מיון לקיבוץ אשדות-יעקב. ביומן מ-27.2.1942 מדווח שנכנסו עוד 10 הזמנות למכונת מיון תפוחי אדמה שהגיעה מארגון מגדלי ירקות. מסגריית מעוז החלה את דרכה כמפתחת ומייצרת כלים מכנים לחקלאות. בתמונה: שוש שחם, שעבדה במסגרייה (בעיקר במחרטה) ליד מכונת המיון מתוצרת מעוז. יפתח אופק (04:12 25/02/2016)

תמונת מעוז הקטנה 1942. צולם מהמגדל (של חומה ומגדל טרם פירוקו) מימין צריף חדר-האוכל. מאחוריו מטע הזיתים, השתילים בני שנתיים, כך גם שתילי הפיקוסים של השדרה. המבנים הנראים בתמונה, בחלקם עומדים עד היום (2014). במבנה שבבניה: המרכזיה וחדר-תמחיר. לידו בניין הנהלת חשבונות. השכונה נבנתה במקור למגורי חברים. אך שנים רבות "הוחרמה" לצרכי שיכון ילדים וכיתות לבית ספר. הצריף משמאל מסתיר את בית הילדים הראשון שמאחוריו. במקומו נבנה ב-1960 בית יבניאלי. יפתח אופק

עוד מפעל קטן שהוקם כניסיון, שאמנם לא כ"כ הצליח, אבל לפחות היה טעים: טוגנים! (הגרסה המוקדמת ל'תפוצ'יפס' של ימינו). בתמונה, מימין: פנינה נוסבאום (כפכפי) וחיה ירון אורזות את הצ'יפס בשקיות נייר

פגיעת רסיסי פגז מרגמה על מקלחת גיל הנעורים

פגז מרגמה פגע בגג של מרפאת השיניים. המרפה ומרפאת השיניים קיבלו את בית התינוקות במקום בו הם נמצאים היום. לתינוקות נבנו בתים חדשים מבנייה ביטחונית. התקרה הייתה ממחצלת קנה ועליה טיח. אחרי הפגז הזה קיבלנו הלוואה נוחה ממפעל הפיס (ראשית שנות 70) ובנינו את המבנה הנוכחי בניה ביטחונית.

נחום סבוראי עובד במחרטה

סירי בישול בקיטור מנירוסטה, מוצבים במטבח הישן.(בצריף). סירים אלו עברו למטבח החדש ב-1960. בשנת 2012, כשהקיטור במעוז נסגר, נמכרו סירים אלו לגרוטאות, בהנחה (לא מידיעה) שהסירים נקנו ב 1957, יוצא שהם שרתו אותנו 55 שנה !

פייבל במוסך

פס יצור לוחות PVC בפולירז

פעוטות בארגז חול

רחל אפל, המטפלת, עם פעוטות על הנדנדה:
דותן אריאלי, תרצה סלוצקי, ברק יהלום, אורן קינן.

פעוטות בעגלול

צוות הנוי בתיכנון. יושבים על מקצרת הדשא

צפרירה ורחל במחסן בגדים

תמונה מ 1944. צולמה ממגדל המים לפני בניית המסגרייה והמוסך ולפני בניית האסם. המבנה הגדול - צריף הדיר (כיום, 2014, עומד במקום זה מכון התערובת ל PVC ומחסן חומרי גלם של פולירז). המבנה הקטן ממזרח לצריף הדיר, מרפאת הבדואים, שבנה (בעזרת הממשלה הבריטית) הרופא של מעוז. מ 1948 הייתה מרפאת השיניים של מעוז, לערך עד 1955. אח"כ שימש המבנה כמשרד ענף הצאן. אחרי שחוסלה האורווה לטובת בניית פולירז 1966, הועברו למבנה זה 2 הסוסים, שהמשיכו לעבוד בחצרנות וברפת עד שנות ה 90. יפתח אופק

הצריף שימש שנים רבות למגורי משפחות,
ולאחר מכן לצעירים ולחיילים.
פורק ב 1968.

קטפת חד טורית

קלמן האופה

הרפת. (צולם מהאסם כנראה ב-1960). למעלה בתמונה, חורשת הקזוארינות. הסככה הגדולה - הוגדלה לימים - ושם נמצאות קבוצות הפרות 1 ו 2. הסככה בנויה קונסטרוקציה מברזל וגג אסבסט. סככה נוספת בתמונה, עשויה קונסטרוקציה של עץ וגג מפח. כיום עומדת במקום זה הסככה לקבוצות הפרות 3 ו 4. מבנה קטן במרכז התמונה, הפרייה, לפני ההזרעה המלאכותית. בכל רפת היו פרי הרבעה, שניים או שלושה. מימין לפרייה, בור לתחמיץ מבטון. לידו קצה של סככת החליבה, לידה צריף המכונות (לואקום). בתחתית התמונה, גג האורווה, כיום פולירז. ומשמאל לאורווה, עצי אקליפטוס, כיום העצים שבמגרש החנייה. יפתח אופק

שותלים דשא בשכונת וותיקים. בתמונה נסיה (קרובה) מושון (חובש כובע טמבל)

הצלם עומד על בנין האנטנות בשיכון זיתים:

מימין, רחוב ותיקים 1 ומשמאל, רחוב ותיקים 2.

במרכז: עץ קזוארינה, שהיה חלק משדרת הקזוארינות בחלק הצפון-מזרחי של מעוז

תופסים בורים בים

תעלת קשר למגרש הכדורסל. מאחוריו מגרש הכדורגל. משמאל (אינו נראה) אולם הספורט

זאב, מרכז השלחין, תופס תנומה